פסק-דין בתיק עש"ת 45952-04-12

השופטת לאה גליקסמן:

1.      ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט נוהאד חסן ונציגי הציבור גב' קורן ומר קמחי; על"ח 60678-01-12), בו נדחה על הסף ערעור המערער על החלטת פקיד שירות התעסוקה שלא לזמנו לוועדה רפואית, כאמור במכתבו מיום 25.12.2011, והמערער חויב בתשלום הוצאות בסך של 350 ש"ח.

רקע :

2.      המערער רשום בלשכת שירות התעסוקה בחיפה.

3.      ביום 17.11.2011 התייצב המערער בפני ועדה לבדיקת כושר עבודה, אשר קבעה כי הוא מתאים לעבודה בכפוף למגבלות שפורטו בהחלטת הוועדה.

4.      ביום 4.12.2011 הגיש המערער ערר על החלטת ועדת כושר. הערר הוגש על גבי טופס של שירות התעסוקה. בטופס הערר ציין המערער כי הוא מגיש "ערר על ועדת כושר", ופירט את נימוקי הערעור על החלטות הוועדה.

5.      מנהל לשכת חיפה שלח למערער מכתב, נושא תאריך 25.12.2011, בו נאמר כך:

מבדיקה שנערכה בעניינך התברר כי בשנה האחרונה ביצעת כשש ועדות רפואיות - כמות נכבדת לכל הדעות.

מאחר והמשאבים של הועדות הרפואיות מוגבלים - לא אוכל לאשר את בקשתך לוועדה רפואית נוספת בתקופה הקרובה.

אנו מאחלים לך בריאות והצלחה תעסוקתית.

6.      המערער הגיש ערעור לבית הדין האזורי. בערעור נטען כי בלשכת התעסוקה לא התייחסו לערעורו, ובמקום זה נתקבל מכתב מנהל סניף לשכת התעסוקה; למנהל הסניף אין סמכות להחליט בנושא זה ללא הוועדה כולה. הסעד שנתבקש על ידי המערער היה לקבל את ערעורו - לבטל החלטה של ועדת כושר מיום 17.11.2011, לזמנו לוועדה חדשה,  ולחייב את שירות התעסוקה בהוצאות.

7.      בדיון בבית הדין האזורי הבהירה ב"כ שירות התעסוקה כי "הדרך היחידה לערער על ועדה רפואית או על כל החלטה אחרת שהתבצעה על ידי שירות התעסוקה היא על ידי הגשת ערר לועדת ערר, שרק עליה יש למערער זכות לפנות לבית הדין בערעור. למרות זאת זומן המערער לועדת ערר ליום 18.4.12, והיא המוסמכת לקבוע באם יש לתובע זכות לפנות לועדה רפואית נוספת".

8.      כפי העולה מפרוטוקול הדיון, במהלך הדיון נשאל המערער האם הוא עומד על הערעור, לאור זימונו לוועדת ערר, והמערער השיב כי הוא עומד על הערעור, "ומבקש להתייחס לעובדה שידעתי את ההליך הנכון ואני ביצעתי כל מה שהייתי צריך לבצע. השגיאה היא מטעם המשיב.. אבקש להתייחס לעובדה שאני עמדתי בכל התנאים של הגשת הערר".

9.      בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי יש לדחות על הסף את הערעור, לנוכח העובדה שלא ניתן לפנות לבית הדין בהגשת ערעור בטרם מיצוי הליכים בפני ועדת הערר; לנוכח העובדה שהמערער עמד על הערעור גם לאחר שהוסבר לו כי הדרך הנכונה לפעול כנגד החלטת שירות התעסוקה שלא לזמנו לוועדת כושר הינה בהגשת ערר לוועדת ערר שליד שירות התעסוקה וגם לאחר שהובהר לו כי נקבע מועד לדיון בוועדת ערר,  חויב המערער בתשלום הוצאות בסך 350 ש"ח. פסק דין זה הוא מושא הערעור בפנינו.

טענות הצדדים :

10.  המערער טען כי בית הדין התעלם בפסק דינו מטענותיו בערעור ומהראיות שהיו בפניו, ובעיקר ממכתבו של מנהל סניף לשכת התעסוקה; הערעור שהגיש לבית הדין לא היה על כך שלא זומן לוועדת ערר עד למועד הדיון, אלא על כך שלאחר שהגיש ערר החליט מנהל הלשכה לדחות את הערר ולא לזמנו לדיון בפני ועדת ערר;  בית הדין התעלם מהעובדה שהוא פעל בהתאם לחוק והגיש ערר לוועדת הערר, אולם קיבל תשובה שלילית  ממנהל הסניף, ולא זומן לוועדת ערר במועד שנקבע בחוק (60 יום) או עד למועד הדיון בבית הדין האזורי;  הצהרתה של ב"כ המשיב בדיון כי המערער זומן לוועדת ערר מהווה למעשה הודאה בכך שהמשיב פעל שלא כדין;  המערער זומן טלפונית לוועדת ערר רק יומיים לפני הדיון, ולא נשלחה לו הודעה בכתב בעניין עובר למועד הדיון; החלטת ועדת הערר כי יש לזמנו לוועדה רפואית נוספת מעידה גם כן כי המשיב פעל שלא כדין בעניינו.

11.  נציין, כי המערער העלה גם טענות רבות בנוגע לאופן ניהול הדיון בפני בית הדין האזורי. לא מצאנו לנכון לדון בטענות אלה, לנוכח העובדה שבמהותן הן טענות בדבר פסלות שופט ולא טענות לגופו של עניין.  

12.  בדיון לפנינו הוסיף המערער כי לא היה מקום לכך שהמשיב צירף לעיקרי הטיעון מטעמו מסמכים רפואיים מתיקו הרפואי, שאינם רלוונטיים להכרעה בערעור, ובכך פגע שלא לצורך בפרטיותו ובכבודו.

13.  המשיב טען  כי יש לדחות את הערעור, לנוכח העובדה כי בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בערעור בהיעדר החלטת ועדת ערר, בהתאם לסעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט - 1959; בעת הדיון בבית הדין האזורי הוסבר למערער כי אם הוא סבור שיש לבטל את החלטת ועדת כושר מיום 17.11.2011 וקיימת חובה להעמידו מחדש בפני ועדת כושר, ולאור סירוב המשיב לעשות כן עקב הוועדות הרבות שהתקיימו בעניינו, עליו להגיש ערר על החלטת המשיב שלא להעמידו מחדש בפני ועדת  כושר; לאור סירובו למחוק את הערעור, בדין חויב המערער  בהוצאות; לנוכח העובדה שהתקיים דיון בוועדת ערר והמערער זומן לוועדת כושר נוספת, הערעור תיאורטי, ולא ניתן לפסוק למערער סעד כלשהו בערעור.